מחתת הגחלים של יום הכיפורים, מונחת על האבן בין שני הבדים, למרגלות הארון. ביום זה היא של זהב ולא של כסף, מחזיקה שלושה קבין, קלה משל כל יום, וידה ארוכה במקום שבכל יום היא קצרה, כדי שהזרוע תישא את משקלה. הכהן הגדול חתה בה גחלים מן המזבח החיצון, נשא אותה עד כאן בימינו, הניחה בין הבדים, ואז נתן את הקטורת על הגחלים: העשן ממלא את הבית. בסיור, אין בחדר אור אלא אורו של הארון, והגחלים הן נקודת החום שבו.
ממדים
- שלושה קבין, מחתה קלה, יד ארוכה
- אגן של 0.52 עד 0.60 אמה, בגובה 0.16
- יד עגולה של 1.1 אמה, לצד מזרח
מקורות
הכרעת הפרויקטהאגן, ידו ומידותיהם הם בחירה; מקומה בין הבדים, למרגלות הארון, הוא יומא ה, א. בחירת הסיור: אור החדר בא מן הארון — ״עַד שֶׁלֹּא נִיטַּל הָאָרוֹן הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא לְאוֹרוֹ שֶׁלְאָרוֹן״ (ירושלמי יומא ה, ג) — והגחלים אינן אלא נקודת החום שבו. הכהן הגדול נושא אותה בימינו למרות הכלל שמבקש את השמאל: אף שהיא קלה משל כל יום (יומא ד, ד), ״מִפְּנֵי כֹּבֶד הַמַּחְתָּה וְעוֹד שֶׁהִיא חַמָּה״ אינו יכול לשאתה בשמאלו עד הארון (רמב״ם, הלכות עבודת יום הכיפורים ד, א).