מנורת הזהב הטהור, מקשה אחת, עומדת בדרום ההיכל, שתי אמות וחצי מן הכותל, מול השולחן. גובהה 18 טפחים, כלומר שלוש אמות, כ־1.44 מ׳. שבעה קנים, במישור אחד הפונה צפון–דרום לדעת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון והרמב״ם, מעוטרים ב־22 גביעים, 11 כפתורים ו־9 פרחים, על רגל בעלת שלוש רגליים. חלולה, כפי שהלכה מתירה, ומשקלה עם נרותיה ככר זהב, כ־58 ק״ג. ששת הנרות שבקנים פונים בפיהם אל הנר האמצעי, ופי האמצעי פונה אל קודש הקודשים. לפניה שלוש מעלות אבן, בשביל הכהן הבא להטיב את הנרות; בין שתי ההטבות הוא מניח את הכוז, קיתון גדול של זהב, על המעלה השנייה. שבע להבותיה הן האור החם היחיד בהיכל.
ממדים
- 18 טפחים (3 אמות) גובה ≈ 1.44 מ׳
- שבעה קנים
- 22 גביעים, 11 כפתורים, 9 פרחים
- במרחק 2.5 אמה מן הכותל הדרומי
- שלוש מעלות אבן לפניה
- הנרות במרווח שווה של 3 טפחים
- הכוז על המעלה השנייה
- חלולה, ככר זהב עם נרותיה ≈ 58 ק״ג
מקורות
הכרעת הפרויקטהוכרע: הנרות מסודרים מצפון לדרום, כדעת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון (מנחות צח ע״ב) והרמב״ם (הלכות בית הבחירה ג, יב). נדחה: דעת רבי, שהמנורה הייתה מונחת ממזרח למערב (מנחות צח ע״ב). הוכרע: קנים ישרים העולים באלכסון, לפי ציור הרמב״ם (פירוש המשניות, מנחות ג, ז) ורש״י (על שמות כה, לב). נדחה: הקנים המעוגלים של התיאורים הרווחים. הוכרע: הגביעים הפוכים, פיהם למטה, כציור הרמב״ם. אולם בפירושו הוא מתאר את הגביע כצר מלמטה, ומזהיר שהציור אינו מראה את צורת הגביע על אמיתתה, אלא את מספר העיטורים ומקומם (רמב״ם על משנה מנחות ג, ז).