ים הנחושת של שלמה: אגן גדול המונח על שנים עשר בקרי נחושת, שלושה פונים לכל רוח, ואחוריהם אל המרכז. שפתו מעוטרת "כמעשה שפת כוס, פרח שושן", ושני טורים של פקעים מקיפים אותו מתחתיה — בקר, לפי דברי הימים ב. הסיור לוקח אותו מן הבית הראשון ומציב אותו בדרום־מזרח הבניין, בין מעלות האולם לכבש המזבח, ליד הכיור של המשנה.
ממדים
- עשר אמות משפה לשפה
- גובה חמש אמות
- היקף שלושים אמה
- שני טורים של פקעים מתחת לשפה (מלכים א ז, כד); בדברי הימים ב ד, ג שני טורים של בקר, "וּדְמוּת בְּקָרִים תַּחַת לוֹ"
- שנים עשר בקר, שלושה לכל רוח, "וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה" — כל האחוריים אל המרכז
- שפה "כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן"
- בדרום־מזרח הבניין: "מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית קֵדְמָה מִמּוּל נֶגֶב"
מקורות
הכרעת הפרויקטהבית הראשון: מלכים א ז, כג–כו; המשנה אינה מזכירה אותו. עמדת הפרויקט: הסיור מציב אותו במקדש של המשנה. מנחות צח ע״ב עוסקת רק בבית הראשון, שבו עמדו השולחן והמנורה של משה בין העשרה של שלמה (״שֶׁל מֹשֶׁה בָּאֶמְצַע״); הרחבת הדבר לכלי שני הבתים היא בחירת הסיור. שני התיאורים חלוקים גם בתכולתו: אלפיים בת (מלכים א ז, כו), שלושת אלפים (דברי הימים ב ד, ה).