הלויים שרים בעמידה על הדוכן, כל אחד בכלי נגינתו; לפי ר׳ אליעזר בן יעקב (מידות ב, ו), הדוכן נתון על המעלה המפרידה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. לעולם אין פוחתים משנים עשר: לפחות תשעה כנורות, שני נבלים וצלצל אחד בלבד. בימי שלמה המקרא מתאר את המשוררים "מלבשים בוץ". סיור התמיד מעמיד שנים עשר מהם, פניהם אל ההיכל, משני צידי הציר שבו עולים משער ניקנור; בסיור החופשי שניים בלבד, כנור וצלצל, אחד מכל צד. בתמיד מקיש בן ארזא בצלצל והלויים מדברים בשיר: בסיור החופשי כמו בסיור התמיד, הצלצל מכה את הקצב.
ממדים
- שנים עשר לויים, לא פחות
- תשעה כנורות, שני נבלים, צלצל אחד
- עומדים על הדוכן, שלוש מעלות של חצי אמה (ר׳ אליעזר בן יעקב, מידות ב, ו)
- מלבשים בוץ
מקורות
הכרעת הפרויקטבחירת הסיור: המשנה אינה אומרת כיצד היו הלויים לבושים; הבוץ לקוח מחנוכת בית שלמה (דברי הימים ב ה, יב). הכיפה הלבנה, המקום על המעלה העליונה מול ההיכל, המעבר הפנוי על הציר והנענוע הם גם בחירה. הוכרע: שיטת ר׳ אליעזר בן יעקב (מידות ב, ו) — מעלה בגובה אמה מבדילה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים, והדוכן נתון עליה. לפי הדעה הראשונה במשנה, רק ראשי פספסין מבדילים בין שתי העזרות. ילדי הלויים, שעמדו למטה לפי ר׳ אליעזר בן יעקב (ערכין ב, ו), מוצגים לרגלי הדוכן בסיור התמיד, ולהם דף משלהם.