אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלויים עומדים בשיר; אינו מנגן אלא שר בפה, "כדי ליתן תבל בנעימה". לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב אין הקטנים עולים למניין השנים עשר ואינם עומדים על הדוכן: בארץ היו עומדים, וראשיהם מבין רגלי הלויים, וצוערי הלויים היו נקראים. סיור התמיד מעמיד שניים מהם לרגלי הדוכן, בעזרת ישראל, שתי אמות וחצי מתחת לגדולים.
ממדים
- בארץ, לא על הדוכן
- מחוץ למניין השנים עשר
- בפה בלבד, בלא נבל וכינור
מקורות
- ערכין 2:6"אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר… רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן, וְאֵין עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, אֶלָּא בָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין"
הכרעת הפרויקטהוכרע: ר׳ אליעזר בן יעקב, כמו לגבי הדוכן עצמו. לפי הדעה הראשונה במשנה הקטנים עומדים עם הלויים. בחירת הסיור: שני ילדים, משני צידי הציר, בכתונת בוץ כמשוררים.